לאחרונה התחלתי ללוות מטופל עם היסטוריה של כ – 20 שנה עם סוכרת.
התוצאות שהשיג בתוך 30 יום בלבד הן פשוט מרגשות: הממוצע שלו התייצב על 100,
ומאדם שנטל 3 כדורים ביום – הוא ירד לכדור אחד בלבד, לכדור הכי חלש שיש.
אבל במקביל לשיפור המדהים במדדים,
קרה לו עוד דבר נפלא: כאבים עזים בעקבים, שליוו אותו זמן רב והקשו על התפקוד שלו, פשוט נעלמו כלא היו.
בעקבות השיחה איתו, הרגשתי שאני חייבת לגעת בנקודה כואבת וחשובה.
הוא סיפר לי על קרובת משפחה שלו שמזריקה אינסולין ואוכלת "מכל הבא ליד", מתוך מחשבה שהאינסולין פשוט "מתקן" את האכילה שלה.
למה הגישה הזו היא טעות שיכולה לעלות ביוקר?
1. האינסולין לא מעלים את הסוכר – הוא רק "מחביא" אותו
האינסולין לא באמת גורם לסוכר להיעלם מהגוף; הוא בסך הכל מפזר ודוחף אותו מהדם לתוך התאים ורקמות השומן. אכילה ללא הגבלה יוצרת עומס עצום שמוביל להשמנה בטנית,
כבד שומני והחמרה של תנגודת לאינסולין.
זהו מעגל קסמים שבו הגוף זקוק לכמויות הולכות וגדלות של אינסולין כדי לבצע את אותה עבודה.
2. הנזק לכלי הדם נמשך "מתחת לרדאר"
אכילה של מזונות מעובדים וסוכרים יוצרת דלקתיות תמידית בגוף. האינסולין אולי מצליח לאזן את המספר שמופיע על צג המכשיר, אבל הוא לא מונע את הנזק החימצוני לכלי הדם הקטנים. זו הסיבה שאנשים שבוחרים בגישת ה"לאכול ולהזריק" עדיין נמצאים בסיכון גבוה מאוד לסיבוכים בכליות, בראייה ובעצבים.
3. רכבת הרים של ערכים ואנרגיה
אכילה לא מבוקרת יוצרת קפיצות ונפילות חדות בסוכר (Spikes).
התנודות האלו הן אלו שגורמות לעייפות הכרונית, לרעב בלתי פוסק ותחושת ה"ערפל" שאנשים רבים מתמודדים איתה
הבשורה הטובה: יש דרך אחרת!
המקרה של המטופל שלי מוכיח שכאשר אנחנו מפסיקים "לכבות שריפות" ומתחילים לטפל בשורש – הגוף יודע להשתקם. ברגע שמתאימים את התזונה באופן אישי (למשל, תוך התחשבות ברגישות ללקטינים או התאמה למדדים אישיים), מתרחש הקסם.
התאים שלנו מתחלפים כל הזמן. כשאנחנו משנים את התזונה, התאים החדשים שנוצרו נכנסים לסביבה נקייה ובריאה יותר. זה מאפשר למערכות הגוף להתחיל לעבוד בצורה יעילה יותר
לסיכום:
זה אולי דורש השקעה לטווח ארוך ושינוי הרגלים,
אבל היכולת להשתחרר מתלות*** בתרופות,
ולהחזיר את האנרגיה ולהתגבר על כאבים כרוניים – שווה כל מאמץ.
*באישור הרופא המטפל כמובן
