סיבת הסבל השניה – “עוד אירוע עם אוכל? אוי לא!”

​סוכרתיים מרגישים רעב תמידי,
ובמיוחד הרעב למתוקים, זה הסבל הראשון של הסוכרתיים, זר לא יבין זאת.
דיברנו על זה במייל הקודם.
הסבל המתסכל השני הוא חוסר היכולת להימנע ממה שמזיק ולהפסיק לאכול.
אחרי יום עבודה ארוך, בלי זמן להכניס גרגר לפה,
אנו מגיעים למסיבה או למפגש, עייפים, רעבים, מותשים…

ומי מקבל את פנינו בסבר פנים יפות?
המזנון העמוס, עם חיוך מיוחד מצלחת העוגות!
ו…
הצלחת הופכת לבן השיח שלנו לערב ואנחנו פשוט לא מסוגלים לסגור את הפה שלנו,
לפני שמסיימים את העוגה הראשונה, החתיכה השנייה כבר בדרך לפה,
ומשם עוברים לשתייה הממותקת, ושותים 2-3 כוסות זו אחר זו.
בזווית העין, אנו רואים איך מסתכלים עלינו בשיפוטיות:
“מה נסגר איתו?”
לא נעים…
אנו מבטיחים לעצמנו שיותר לא נבוא לאירועים כאלה, “זהו, זה אחרון ודי”.
עד לאירוע הבא…

מזדהים?

מה לעשות,
ברור שאם אין עם מי לדבר וזה רק אתם והסופלה לבד בחדר, אז קשה להגיד לא…

תכירו את מרים, חולת סוכרת, “משלנו”.
מרים הבינה עד כמה קשה לקבל החלטות טובות לבד ולכן הצטרפה לשירות האישי שלי,
כך שתוכל לפנות אלי לפני ובמהלך כל אירוע ולקבל מענה בנושא התזונה.
לפני כמה ימים היא היא כתבה לי:
“בוקר טוב, יש לי אירוע משפחתי היום, מה טוב לי לאכול?
הדרכתי אותה בדיוק מה כדאי לה לאכול באירוע ולפי סוג הדם שלה (A),

אחרי יומיים קיבלתי את ההודעה הזו:

“הבוקר רמת הסוכר שלי 95… אכלתי סלומון, מעט ירקות וזהו. תה גם.
וגם אתמול בשבע ברכות לא נגעתי במאפים ובשר, לא מאמינה על עצמי.
[אח”כ] דג, אורז, מעט ירקות, וקצת פירות”

כל הכבוד למרים על ההתמדה ועל רכישת הכלים הנכונים כדי להתמיד!

—

אם גם אתם רוצים קו פתוח מולי ולקבל ייעוץ תזונה גם במקרים של אירועים וחגים,
צרו קשר ואשמח לתת לכם פרטים 🙂