למה הפסקת עם הדיאטה שלך?

פעם, כשהייתי נערה צעירה בת 22
שלחו אותי ללוות את הילדים מהמושב לכנס הארצי של תנועת הנוער זה היה כנס  לנוער, כך שהשתעממתי ברמות.
ולא הבנתי מה אני עושה שם. 

סוף סוף זה נגמר.

יוצאים החוצה…
ואת מי אני פוגשת?

את החבר של אבא שלי. 
הוא היה בכנס מטעם ההנהלה הארצית. 

זוכרת שלבש חולצת תנועה עם שרוך 

בנוסף היו לו קביים, הוא דידה ללא רגל עד מעל הברך.

(ככה אני זוכרת את הפגישה ההיא :, פנים , קביים, בלי רגל) 

לא מבינה עד היום איך לצוציקית שכמוני היה את האומץ והחוצפה לגשת אליו, 

ולשאול אותו : למה הפסקת עם הדיאטה שלך? מה קרה?

ידעתי שהיה סוכרתי, וידעתי שנתנו לו דיאטה ממש טובה. וידעתי שהיה ממש מאוזן.

וזה מה שענה לי: 

'חגגנו ראש השנה 3 ימים, כולם אכלו את המטעמים המגרים שלהם ורק אני הייתי  עם  החסה שלי, 

נשברתי ואמרתי לעצמי שאני מעדיף למות ולא להיות טבעוני'

שתקתי 

והצטערתי.

ולא ידעתי מה לענות לו באותו הרגע. 
(כזאת אני, לוקח לי זמן לעכל את מה שאומרים לי, ולחשוב עד שאני עונה) 

המשפט שאמר לי מהדהד בראשי  כבר 35 שנה.
אני כל הזמן בדיבור בתוכי עם האמירה ההיא.

וזה מה שרציתי לענות לו:

• 7 יפול צדיק וקם. היית חוזר למחרת ראש השנה לתפריט שלך.
• למה ללכת בדרך של הכל או לא כלום? 
• למה להיות טוטאלי כל כך?

המשכתי לשאול עליו. עד שנפטר. צעיר ומתוך יסורים קשים. 

—————————-

נעבור חזרה לשבוע שעבר…

בעקבות הפוסט, פנתה אלי סוכרתית מתוקה וחמודה ע. עם סוכרת טייפ 1,

היא סיפרה לי ששנה שלמה היא אוכלת רק חסה, וזה עזר לה, להיות ללא אינסולין. 

אבל מה?

כמו בסיפור עם החבר של אבא שלי – גם היא נשברה.

"אני פשוט לא יכלה להמשיך עם זה יותר!!!"

היא אמרה.

"הגעתי לחסרים תזונתיים רציניים, עליתי 20 קילו וה A1c שלי בין 8 ל 9" (ערך גבוה וממש לא טוב).

היא לא מסוגלת לדמיין את עצמה חוזרת לחסה. 

והיא צודקת.

אז ע. היקרה, הנה התשובה שלי:

מזמן הבנתי שסוכרתיים חייבים אוכל בריא + טעים, שיהיה כיף לאכול אותו.

שיתן מענה לנפש ותוך כדי גם יוריד את רמות הסוכר.
(כמו במבצעים שנותנים לכם 1+1.
בלי זה לא תמיד "קונים את זה".)

לכן חשוב להשקיע לא רק בתפריטים לפי סוג דם, אלא גם לפי עונות השנה:

לימות השבוע, לזמנים של בית, לזמני העבודה, לשבתות, ולחגים. 

וזה בדיוק מה שאני עושה.

בגלל הטראומה של החבר של אבא שלי,

יצא שהתפריט הראשון שכתבתי לסוכרתיים היה לפסח ולראש השנה.

תבינו, הסיפור הזה לא עזב אותי!
היום אני מבינה שהוא ממש צדק!
לפעמים יותר קל לוותר על נוחות המשפחה וכמה שנות חיים כדי לא לחיות רק על חסה.

(לא שזה נכון, פשוט אני מבינה את זה)

לכן, אם חלילה הובחנתם כחולי סוכרת
ואתם מחפשים דרך לצאת מהסבל, ללא ההכרח לבחור בין כריתות רגליים לבין אוכל נורמאלי

ואתם רוצים לרפא את הסוכרת, בדרך נעימה ומאוזנת, אז אני משוכנעת שאוכל לעזור לכם.