הסוכרת לא הולכת לשום מקום.

אני רוצה לספר לכם היום על מקרה אמיתי:

לפני 45 שנה, הרבה לפני עידן האינטרנט,
אמא שלי בקושי נשמה, חרחרה כל הזמן. הרגישה שהיא נחנקת. 
הלכה כל יום למיון. אמרו לה: גברת, יש לך ברונכיט ספסטית.  

עד שרופא צעיר אחד לחש לה באוזן: 

'תלכי לרופא ריאות בבית חולים אחר, שם ידעו לעזור לך'

אכן , אותו רופא רק ראה איך היא נושמת, בקצה המסדרון בסוף התור 

ישר רץ אליה, לקח אותה ומשם בדיקות בדיקות בדיקות, 

עד שהתברר שלאמא שלי היה  לימפומה מסוג הודג'קין.

במילים פשוטות: סרטון בלימפה שבאותם ימים לא ידעו לרפא. 

נתנו לה 3 חודשים לחיות.

מבינים מה זה?!?

קשה לדמיין איך זה לעבור את היום כשאתם יודעים שנשארו רק 90 כאלה…

הגידול פשוט חנק אותה ולא איפשר לה לנשום תקין,

בתור ילדה הבנתי לבד מה המצב. 

( באותם ימים לא סיפרו כלום, לא למטופל, ולא לילדים, רק אבא שלי ידע) 

לא היה אפשרי בזמנו לבצע מחקר באינטרנט,

לכן אבא שלי ז"ל הזמין וקנה ספרים מחו"ל  ועשה מינוי לכתבי עת מחו"ל.

הוא קרא ובדק כל דבר שאפשר בנושא.

ואז…

עלו על שיטת תזונה שאולי תעזור.

עבר יום, עברו יומיים ו…

למזלם (אין מזל בעולם, אבל בכל זאת) השיטה עזרה לאמא שלי לשרוד!

מה זה לשרוד? היא חיה עד היום 🙂

בזמנו, מרוב התרגשות, הם פנו לשאר החולים במחלקה והציעו לחלוק עימם בידע שגילו. 

התגובות היו…

קרות וצוננות.

 עם פרצופים של  

"מה נפלתם עלינו פתאום מהירח?!?!"

"מה אתם מבלבלים לנו את המח?!?!"

בינינו, למה באמת שהם יקשיבו לזוג  , זו בשמלה צבעונית ומטפחת כחולה וזה בחליפה כחולה  וכובע ברט. 

בזמן שיש להם רופא מדופלם עם חלוק לבן ותעודות זהב על הקיר שכותב מרשמים?

הורי הצטערו, והתכנסו פנימה

הם הבינו שעד שהבנאדם לא יפנה מעצמו בבקשת עזרה, הם פשוט מבזבזים את זמנם.

לשמור סוד זה קשה.

תחשבו על זה, כל פעם שהם שמעו על עוד ועוד נפטרים מהמחלה, הם נכנסו לתסכול קשה.

כי הם יודעים מה יכול היה לגרום לחולה להבריא ולחזור הביתה.

הם יודעים שהסיבה היחידה והטיפשית לכך שהחולה נפטר זה כי החולה לא רצה להקשיב להם.

קשה לחיות ככה…

התוצאה:

היום אמא שלי בת 79 והיא היחידה ששרדה "מהמחזור" שלה במחלקת ההמטולוגית בהדסה עין כרם.

כל השאר נפטרו.

מצד אחד אני שמחה שאימא שלי שרדה,

מצד שני, המחשבה על המחיר שכל אלה שהיו איתה שילמו בתום לב – זו מחשבה מאוד מעציבה.

—-

נחזור חזרה בזמן לשבוע שעבר:

שבוע שעבר קפצתי לשמיים, מרוב התרגשות והנה למה:

הדסה, מטופלת שלי, עם סוכרת טייפ 1 עברה מהפך כמעט בגדר נס

וכתבה לי את זה :